מטה המאבק לחינוך שווה

זכויות לילדים חולים

אתם לא לבד, אנו כאן בשבילכם:

0528-462010 | 050-7405107

Facebook
​ ​
 
המאבק לחינוך שווה וזכויות לילדים חולים
   

נשמח לסייע ולעמוד לשירותכם בכל עת:

שלכם... נלה, שרונה, זהבית וגלית

מכתבי ילדים

וועדת החינוך בכנסת
הנידון: תלמידים חולים במערכת החינוך במדינת ישראל


שלום רב, 
אני כותבת בשם כל הילדים החולים כיוון שאני ככולם סובלת מבעיה רפואית מסוימת, אנחנו מתמודדים בקושי רב אך בגבורה עם בעייתנו הרפואית, אך אין ביכולתנו הכוח להתמודד עם קשיים נוספים. 

כפי הידוע לי, במדינת ישראל קיים חוק חינוך חובה שחל על כל תלמידי ישראל, גם על תלמידים שאינם מעריכים את המשאבים הניתנים להם. אך מנגד, כתלמידה חולה, ברצוני לשתף אתכם בתחושותיהם הקשות של התלמידים החולים במדינת ישראל, החווים קשיים רבים בשל בעיותיהם הרפואיות השונות ומצביהם הרפואיים המורכבים וכעת נאלצים להתמודד עם החלטת משרד החינוך להפחית את שעות הסיוע הניתנות לנו בביתנו, זאת על מנת להזיל עלויות. 

אני חשה כי משרד החינוך לא מבין את המשמעות של שעות החינוך הניתנות לתלמיד חולה בביתו. עבורי, ועבור כלל התלמידים החולים, השעות והמפגשים עם המורים בביתנו מהווים לנו קשר בודד עם הסביבה החיצונית. 

בבתי הספר ניתנות 40 שעות שבועיות בעוד שלתלמיד חולה ניתנת כמות פחותה פי כמה, ובכל זאת טוענים בפנינו, התלמידים החולים, כי שעת לימוד אחד על אחד עם מורה, טובה פי כמה וכמה משעה בכיתת לימוד בבית הספר. ברצוני להבהיר כי במקרה של תלמיד חולה דבר זה לא נכון. מניסיוני אני יכולה להעיד כי אני בעת שיעור אני סובלת מכאבים, שמפרים את הריכוז, מאטים את הקצב ובכך פוגעים בטיב השיעור. ולכן, להפחית שעות נוספות מסל השעות המצומצם והלא מספק הוא דבר בלתי מתקבל על הדעת.

יש להבין כי תלמיד שמתמודד עם בעיה רפואית, לא מאבד את זכאותו לקבל השכלה ותכנית לימודים ולעשות בגרויות באופן ראוי שיאפשרו לו להגיע להישגים ככלל התלמידים. להיפך, יש להעניק יותר שעות שישלימו את הפערים הלימודיים שנוצרים מהקשיים הבריאותיים ומהאטת הקצב הלימודי, וכמו כן, לפגישות מרובות לשם חוויה חברתית שהמורים שמגיעים אל התלמידים מספקים להם. 

אנו, התלמידים החולים מעוניינים ללמוד למרות ובצל כל הקשיים, אך זאת לא סיבה להתייחס אלינו כאל אוכלוסייה חלשה שאפשרי וקל לפגוע בה. 

אנא מכם, עשו משהו ואפילו מינורי בדרך לשינוי משמעותי שיעזור ויקדם אותנו, כיוון שאנו נותרים מאחור ונשארים עם תחושות קשות כיוון שכל חברינו לכיתה ולבית הספר מתקדמים, קוטפים פירות בעוד שאנחנו יושבים בבית ללא עזרה משמעותית שיכולה להוביל אותנו קדימה. 

אנחנו נלחמים במחלותינו ומצפים שביום אחד כשמצבינו הבריאותי ישתפר, נוכל לחזור למסלול חיינו, ולכן זה לא נכון שכרגע, ממש ברגע זה אתם לא נותנים לנו את הכלים לבנות את עתידנו. 

חשוב לי שתבינו כי המחשבה שעתידנו אבוד וסובב רק את הבריאות או ייבנה אחרי שנחלים לא נכונה ושגויה לחלוטין! יש לנו עתיד וגם אנחנו ככולם צריכים לבנות את עתידנו מעכשיו, ולהמשיך את חיינו בדיוק כפי שכולם ממשיכים. 

אנחנו צריכים עזרה! את הרצון, המוטיבציה והדבקות במטרה יש בכל אחד מאיתנו, אך את ההחלטות שיש לעשות במטרה להגשים את חלומו של כל ילד במצבי, פשוט ללמוד בכבוד ולהצליח ככל ילד - יש בידיכם! 

מקווה שמילותיי יועילו ולו במעט וימחישו לכם את הקושי העצום שלנו.
תנו לנו כלים להצליח, אל תגרעו מאיתנו.

 

מאמר נוקב של מורה, המלמדת ילדים חולים בביתם:


אני רוצה גם ללמד אותך הגב' אברמזון, ואותך הגב' חיה הראל, ואותך אורנה מידן ואותך עו"ד אילן שי משהו על הילדים החולים המרותקים לביתם עקב מחלות קשות. רוצה ללמדכם ולהסביר לכם כי הם אמנם משויכים "לחינוך המיוחד", אלא שהם אינם שייכים "לחינוך המיוחד" כפי שאתם רואים זאת.

המושג "חינוך מיוחד" מעלה אצל כל אדם, מיד עם איזכורו, אסוציאציות של ילדים עם בעיות התנהגות, ילדים המתפקדים על ריטלין, ילדים לא ממושמעים, ילדים עבריינים ועל סף העבריינות, ילדים מופרעים בנפשם, פרועים, מתפרעים, מוזנחים, ילדים ממשפחות שדחו אותם, ילדים ממשפחות הרוסות, ילדים ממשפחות בעשירונים התחתונים, ילדים שברובם אינם מגיעים לבחינות בגרות, ואלה המגיעים אליהן נבחנים ביחידות 1, 2 ובמקרה הטוב 3, במקצועות מסוימים כשהמטרה העיקרית היא להביא אותם לאיזו שהיא תעודה של סיום 12 שנות לימוד בעיקר, וכל היתר שאינם ב – Main Stream הסוציואקונומי החברתי בישראל.

 ילדים אלה, שיש לחמול ולחפש כל דרך להעניק להם תמיכה רבה ככל שרק ניתן, אלא שהם, ילדי "החינוך המיוחד" האלה, אינם הילדים עליהם אני טורחת לכתוב פוסט זה.

אני כותבת פוסט זה על כל הילדים החולים שמחד גיסא משויכים "לחינוך המיוחד", אך מאידך גיסא אין להם כמעט כל קשר לאותו "חינוך מיוחד" שבאסוציאציות שלכם/שלנו שמניתי קודם.

אילו היו הילדים החולים המרותקים לבתיהם ואינם מסוגלים להגיע לבי"ס משויכים "לחינוך המיוחד" אך ורק בהיבט המנהלתי, ניהולי, כלכלי – ניחא! אולם לא זה המצב! ילדים אלה משויכים "לחינוך המיוחד" גם בניהול תכני-הלימוד שלהם, כלומר; יש אליהם התייחסות בהיבט תכני-הלימוד, כאל "ילדי "החינוך המיוחד" הבעייתיים עליהם פרטתי.

נוצר מצב בלתי נסבל בו ילדים היכולים וניגשים ל – 4 ו – 5 יחידות לימוד מקבלים יחס נחות, כזה המתאים לילדים הבעייתיים "מהחינוך המיוחד".

הילדים החולים המרותקים לבתיהם עקב מחלות קשות כגון; סרטן, אוטואימוניות, מחלת כליות, פציעות קשות בתאונות ותאונות-דרכים, שיתוק-מוחין בו מוחם צלול כעדשה חדשה, אך גופם אינו פועל כרצונם והם תלויים במלווים פיזיים ובכיסאות גלגלים. ילדים שביה"ס אינו מקום המתאים להם ואינם מוכנים להגיע אליו בשל כך ומוגדרים "כילדים עם רקע נפשי". אלה ואחרים הינם ילדים שראשם פועל מצוין ומוחם מעבד חומרי לימוד כמוחם של מיטב ילדי-ישראל, אלא שהגורל הנורא נחת עליהם והיכה את גופם ורוחם ללא רחם וברוב רישעותו מונע מהם לפקוד תדיר את בתי-הספר שלהם. מורים רבים הגישו תלמידים רבים מאלה לבחינות בגרות ב – 4, ו – 5 יחידות לימוד ואני עצמי הגשתי כבר למעלה מ – 100 מהם שקיבלו ציונים גבוהים במיוחד ואף את התואר 
"מצוינות-יתר".

אז למה הזלזול הזה, הכול-כך אופייני למערכת החינוך, בילדים היכולים לשקם את עצמם בכוחות עצמם על-אף ולמרות מחלותיהם?

מה מצא משרד החינוך צורך לפגוע בהם בכל דרך אפשרית בנוסף למכת הגורל?מדוע מצא משרד החינוך לנכון לצרף אותם למסגרת "החינוך המיוחד"?מדוע מצא משרד החינוך לפגוע גם במשפחותיהם מוכות הגורל של ילדים אלה – שוב?
בהיבט חברתי כלכלי לטווח ארוך יהפכו ילדים אלה שיהפכו למבוגרים ביום מן הימים, בגלל משרד החינוך, לנטל גדול יותר על עצמם, על משפחותיהם, על סביבתם ועל החברה הישראלית כולה. באמצעות עובדים סוציאליים והוצאות כספיות שיידרשו לתמוך במבוגרים אלה והיום ניתנת, ובידי משרד החינוך, האפשרות למנוע זאת, או לפחות לצמצם זאת באופן ניכר.

אני וחבריי המורים הוותיקים בפרויקט מכירים את כל הנושא על כל מרכיביו הקשים מזה שנים רבות וקוראים מכאן למשרד החינוך להתעשת ולבצע את הנדרש והדרוש ולא את הסתמי והמיותר.

אנחנו יודעים מה נדרש, אלא שמשרד החינוך מתעלם מאיתנו. מהמורים, מאיתנו ההורים, מאיתנו הילדים החולים, בכל דרך אפשרית כך שאפילו "וועדת החינוך בכנסת ישראל" אינה מבינה במה המדובר ולכן יחסה סובלני וסלחני על גבול ההפקרה.
 

המאבק לחינוך שווה וזכויות לילדים חולים

0528-462010 | 050-7405107

tovmaod123@gmail.com